מונק נ' מישל מרסייה בע"מ ואח'

החלטה

בתיק זה הגיש התובע תביעה לסעד כספי וכן סעד לפיו על הנתבעים להעביר "4 % ממניות ו/או שוויין לתובע", ראו סעיף 31 לכתב התביעה. התובע אף נקב בשווי המניות: "שוויין של האפציות המגיעות לתובע עומד ע"ס 300,000 דולר כשוויים בשקלים לפי 3.7340 ₪ לדולר נכון למועד כתיבת מכתבי זה ובסך כולל 1.120,200 ₪", ראו סעיף 29 לכתב התביעה. התובע שילם אגרה עבור החלק הכולל את הסעד לפיצוי כספי ולא שילם אגרה עבור הסעד לקבלת המניות, בנימוק שבקשתו הינה לסעד הצהרתי גרידא ואינה מהווה תביעה כספית, ומשום כך אינו מחויב בתשלום אגרה.

הנתבעים העלו את טענותיהם בעניין זה בכתב הגנתם ודרשו תשלום האגרה עבור רכיב המניות. בנוסף, ניתנה ביום 20/5/10 הודעת הגב' מלי ורדי, מזכירת בית המשפט, לפיה יש לשלם הפרש אגרה בסך 14,002 ₪; והחלטת כב' הרשם משה כהן מיום 24/5/10 לפיה יש לשלם את ההפרש עד ליום 24/6/10. בהחלטתי מיום 24/5/10 קבעתי שעניין האגרה ידון בישיבת קדם המשפט.

ואכן, בדיון שנערך בפני בתאריך 30/5/10 העלו הצדדים את טענותיהם גם לעניין הוספת האגרה. בתום הדיון ביקשה ב"כ התובע לתקן את סעיף 31 בכתב התביעה כך, שהסעד המבוקש יהיה רישום התובע כבעל המניות ולא סעד כספי. לחלופין בקשה ב"כ התובע להסיר לחלוטין מכתב התביעה את העתירה הנוגעת למניות והצהירה שתגיש בעניין זה תובענה נפרדת לסעד הצהרתי.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים קובעת אני כי בגין כתב התביעה כפי שנוסח יש מקום לשלם את האגרה הנוספת כפי שקבעה הגב' ורדי. לא זו אף זו, סוברת אני כי גם אם ימחק התובע את הסעד ההצהרתי מכתב תביעה זה ויגיש על כך תביעה נפרדת, אזי גם במקרה כזה לא יהיה פטור מתשלום אגרה כנגזרת משווי המניות, אבהיר דבריי.

ההלכה הפסוקה מורה כי ככלל, הליך בו מתבקש צו הצהרתי הוא הליך ששוויו בלתי ניתן לביטוי בכסף, ראו ספרו של א. גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, התשס"ט – 2009 עמ' 506-509. אם נתבע סעד הצהרתי, המגלם בחובו למעשה תביעה כספית, אזי אין בעובדה שהתבקש סעד הצהרתי גרידא, כדי למנוע את תשלום האגרה לפי שווי הסכום הנתבע, ראה גם סעיף 3 (1) לתקנות בתי משפט (אגרות) התשס"ז - 2007. בנוסף, על בית המשפט לבחון האם בידי המבקש סעד הצהרתי לעתור לסעד אופרטיבי ואם באפשרותו לעשות כן, לא ינתן בית המשפט סעד הצהרתי.

בע"א 4076/00 נצחון ציפורה בראשון בע"מ נ' זמברובסקי בע"מ, פ"ד נו (3) 41, עמ' 47 עתרה המשיבה בתביעתה כי יוצהר על זכותה להירשם כבעלת מניות, קרי הסעד המבוקש היה סעד הצהרתי . כב' השופט מצא דחה בקשה זו מאחר ונמצא כי הסעד ההצהרתי שנתבקש בתביעה היה אך סעד חלקי, וניתן לתבוע תחתיו סעד אופרטיבי:" הלכה היא כי סעד הצהרתי הוא סעד שבשיקול דעת. בבואו לשקול אם ליתן סעד הצהרתי על בית המשפט לבחון, בין היתר, אם יש בידי המבקש לעתור לסעד אופרטיבי, ואם התשובה לכך היא בחיוב, משמע שהסעד שנתבקש הוא חלקי, ובית המשפט ייטה, בדרך כלל שלא לתתו". בית המשפט העליון קבע כי במקרה זה הסעד האופרטיבי הנדרש הינו צו עשה המחייב את החברה לרשום את המשיבה כבעלת מניות. ראה בעניין זה גם ה"פ 175212/09 פרידלנד דורית ואח' נ' אליהו חברה לביטוח ואח' (פורסם במאגרים).

במקרה שלפנינו יכול התובע להגיש תביעתו בדרך המלך של תביעה לסעד אופרטיבי, דהיינו תביעה למתן צו עשה לקבלת המניות או שווי ערכן הכספי. את כוונותיו בעניין זה ביטא באופן ברור בכתב התביעה שהגיש. התובע לא הצביע על קיומו של אינטרס המצדיק קבלת סעד הצהרתי במקום לתבוע מיד את הסעד האופרטיבי, והעובדה שיש מחלוקת על שווי המניות (אם וככל שקיימת) אינה מצדיקה הגשת התביעה בדרך כפי שהוגשה.

לאור כל האמור לעיל, על התובע להשלים את האגרה המתחייבת כאמור בהחלטת כב' הרשם כהן. לחלופין, יתקן התובע את כתב תביעתו וימחק את הסעד המבוקש בכל הנוגע למניות.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ח סיון תש"ע, 31 מאי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: